איך יודעים שהמתבגר מתקשה להתגבר?

כולנו זוכרים את גיל ההתבגרות כתקופה הפכפכה של עליות וירידות. מספר גורמים יכולים להעיב מתח רב על הנוער. גורם מרכזי הוא הסטטוס החברתי שלהם, הרי ידוע שהנוער עסוק ביותר בביסוס מעמדו החברתי. קליקות ובראנג'ות מתחלפות, בעוד שהמתבגר מנסה לבנות את הזהות האישית שלו, בנוסף לרצון להשתייך ולהיות מקובל בחברה. גורם נוסף הוא ההורמונים הגועשים של ילדיכם המתבגרים אשר לא נותנים להם מנוח ומשפיעים על מצב רוחם. בגיל זה גם הם מתנסים לראשונה בזוגיות, קשרים רומנטים ומיניים ראשוניים, חוסר הניסיון לצד הרגישות ההורמונלית יכולים להשפיע רבות על התנהגותם ומצבם הנפשי. גורם משפיע נוסף, הוא כמובן הלימודים בבית הספר ובמיוחד בחינות הבגרות המלחיצות. הלימודים לקראת התיכון והשוואת הישיגיהם לחבריהם לספסל הלימודים יכולים אף הם ליצור מתח רב. לצד התעצבות האישיות של המתבגר הוא גם עובר שינויים אסתטיים רבים אם זה פצעי אקנה, צמיחת שיער גוף והתפתחות איברי המין. כל אלו גורמים משפיעים על מצבו הנפשי של ילדכם המתבגר ויוצרים מתחים. הרבה פעמים אלו תהליכים טבעיים שחולפים עם הזמן.

אז כיצד יודעים אם זה גיל ההתבגרות או מצוקה נפשית?

לעיתים קשה להבחין מה שלב חולף לבין מה יכולה להיות הפרעת התנהגות. חשוב לשים לב לסימנים של דיכאון, מתח, הסתגרות והתבודדות, רצון לברוח מהמציאות, כעס והתפרצויות לא רציונאליות ואבדן תיאבון. גם הציונים בלימודים יכולים להוות אינדיקציה טובה לתהליכים הנפשיים שעוברים על ילדיכם. למרות שבגיל זה המתבגרים מרגישים פתוחים יותר לשיחה עם חבריהם מאשר עם ההורים, יש לנסות ליצור קשר עמוק וליזום שיחות עם הנער/ה על מנת לפרוק מתחים. חשוב לגשת לנוער "בגובה העיניים" ולא בגישה מטיפה (נסו להימנע מהקלישאות הנכונות של "אני יודע טוב יותר, שתגדל תבין"). גם חשוב לא ללחוץ עליו אלא לתת לו את המרחב והיוזמה לבוא ולשתף אתכם, לשם כך נסו לתת לו תחושה של נינוחות ושל אמון. אם הוא לא נפתח אליכם כפי שהייתם מעוניינים, רצוי אולי להפציר במתבגר לדבר אולי עם דמות יותר נייטראלית כגון היועצת בבית הספר או אפילו פסיכולוג. חשוב להדגיש ולהסביר למתבגר שזהו צעד חיוני וחשוב אשר יכול להעניק כלים לכל אדם ולא רק לאנשים מעורערים, הוא אינו חריג. באמצעות פסיכולוגיה והידברות עם איש מקצוע, המתבגר יכול להבין יותר טוב את עצמו וגם את גישתכם כהוריו